מהי מיקוריזה?
המונח מיקוריזה מתאר את יחסי הגומלין בין פטריות קרקע מועילות לבין שורשי הצמחים. פטריות המיקוריזה, המאכלסות את השורשים, פיתחו במהלך האבולוציה יחסי סימביוזה בינן לבין הצמחים. הצמח תורם לפטרייה חומרי מזון אורגניים - תוצרי הפוטוסינתיזה, ואילו הפטרייה תורמת לצמח מים ומינרלים אותם היא קולטת מן הקרקע. תפטיר הפטרייה, המתפשט בקרקע הרחק מן השורשים, מהווה כעין הרחבה של מערכת שורשי הצמח ונפח הקרקע המנוצל. בין הצמח לפטרייה מתקיימים תהליכים פיסיולוגיים הדדיים, אשר מרביתם עדיין אינם מובנים לנו במלואם.

מהי תרומת המיקוריזה לצמח?

• בעזרת תהליכים ביוכימיים שונים, מגבירה הפטרייה את זמינותם של מינרלים רבים, בייחוד זרחן, אותם מתקשה הצמח לקלוט בעצמו מן הקרקע.
• המיקוריזה מגבירה את עמידות הצמח לתנאי עקה שונים, כגון: יובש, טמפרטורת קרקע גבוהה, מליחות קרקע, חומרים טוקסיים, מתכות כבדות ורעלים.
• המיקוריזה משפרת את עמידות הצמח כנגד פתוגנים שונים בקרקע (מחלות קרקע).
• המיקוריזה מעודדת גדילת שורשים ותורמת להתבססות מהירה של שתילים בשטח.

יחסי גומלין אלה בין הצמח לפטריית המיקוריזה המאכלסת את שורשיו, תורמת לקבלת צמחים בריאים ועמידים יותר, הנקלטים במהירות בקרקע וגדלים בחיוניות רבה.

אלו צמחים זקוקים למיקוריזה?
למעלה מ-90% מן הצמחים העילאיים חיים בסימביוזה עם פטריות מיקוריזה. חלקם אינם יכולים כלל להתקיים ללא נוכחות הפטרייה וחלקם נהנים מהחיים המשותפים, אך יכולים גם להתקיים ללא הפטרייה. חשיבותה של המיקוריזה ניכרת בייחוד כאשר הצמח נמצא בתנאי עקה (רמת דישון נמוכה, מחסור במים) או כאשר תנאי הקרקע הטבעיים מופרים, למשל בעקבות חיטוי קרקע (כימי או תרמי) הקוטל גם את המיקרואורגניזמים המועילים בקרקע. בקרקעות דלות, בקרקעות לאחר חיטוי ומבצעים מנותקים, יש להדביק את הצמחים באופן מלאכותי במיקוריזה. ההדבקה נעשית בשלב הכנת השתיל במשתלה, ע"י ערבוב המידבק במצע השתילה.